shenbuv | couple of poems

* * *

מִסְתַּבֵּר כִּי אֲנִי אִשָה שֶל גֶּבֶר אֶחָד, -
הַפְתָעָה! הַפְתָעָה גְּמוּרָה, הָייִתִי אוֹמֶרֶת.
וְאֲנִי גְּמוּרָה כִּי נִתְקָלְתִּי בְּעֶצֶב חָד,
כְּשֶשִמְחָה לֹא פָּחוֹת חָדָה אוֹתִּי מְבָתֶרֶת.

לא, בְּמֶשֶךְ עֶשְרִים שָנָה לא הִסְתָרְתִּי כְּלוּם,
מִמֵילָא נִרֵאיתִי דְלוּקָה וְחַסְרַת הַסֵבֶר.
וְאָז אֲתָה אוֹמֵר לִי בִּצְחוֹק בָּלוּם:
"לא יָדַעתִי שֶאֲתְ מִתְיָחֶסֶת אֶלַי כְּאֶל גֶּבֶר".

אֶלָא מָה? הַמוֹרֶה, הַיוֹצֵר, הֶאָהוּב, הָאָב, -
הֵם כֻּלָם שֵמוֹת בְּזָכָר, וְאוֹתָם לָחַשְתִּי.
...כְּשֶנָגַעתָּ בִּי, עוֹלָמִי הַיָשָן חָרַב,
אֲבָל גָּם בָּעוֹלָם הֶחָדָש לֹא הֶחֱרַשְתִּי.

כִּי זֶה מָה שֶלָמַדְתִּי מִמְךָ. לְשוֹנְךָ בְּפִי
כְּבָר מִזְמָן מָרְגִישָה חָפְשִית בִּשְפָת אָבוֹתֵינוּ,
וְעֲכְשָו גָּם גּוּפְךָ יְהַדְהֵד בְּזִכְרוֹן גּוּפִי,
וּבִשְתֵי הַשָפוֹת בִּפְלִיאָה יִשְתְקוּ עָלֵינוּ.

סאטיר
תרגום: רחל גילבאום

סאָטִיר עָב כֶּרֶס, מִשְתָּכֵּר, זָקֵן,
בָּלְיָן, רוֹדֵף שְמָלוֹת, בּוֹגֵד בְּלִי שָבֶת,
סִיבָּה לְעֵשֶר הַפָּלוֹת וְעֶבֶד
לְחֲמִישִים דֵעוֹת קְדוּמוֹת – אִם כֵּן,

הוֹפַעתָּ בְּמָקוֹם שֶבּוֹ, קוֹרֵן,
כִּכֵב דִמוּי מוֹרִי – דוּגְמָה נִשְגֶבֶת
לִבְנֵי הַדּוֹר – שֶמִסְגִידָה נִלְהֶבֶת,
שִלְטוֹן וְאוֹן נִמְנָע בְּמִתְכַּוֵן.

וְשוּב אֲנִי כְּגֶלֶם בְּיָדַיִם,
זָעוֹת הֵן מִשִכְּרוֹן חוּשִים אוֹ יַיִן,
אַךְ מָה לִיצוֹר הַפַּעַם תְּבַקִש?

לא מְשַנֶה לִי כְּלָל, מָה תַּעֲשֶנִי,
שֶלְךָ תָּמִיד וּחוֹפְשִיָה עוֹדֶנִי,
כִּבְרִית עָצְמָה בֵּין הַנְיָר לַאֵש.

* * *
מֵעֵבֶר לְהִתְאָהֲבוּת, אָהֲבָה, תְּשוּקָה, -
אָהֲבַת הָעַל מְהֻלָה בִּתְשוּקַת הַנֶצַח.
עִזְבִי, הַכָּל בּוּקָה וּמְבוּלָקָה, -
הוּא שָרַד טְבִיעָה וְרָעָב, מָחֲלָה וְרֶצַח,

אֲבָל בְּנֵי שִישִים וְחָמֶש בַּמְדִינָה הָהִיא
לא שוֹרְדִים אֶת כָּמוּת הַווֹדְקָה וְלא הַטהַר.
אַתְ יוֹדַעַת בֵּן כָּמָה הוּא, וְשֶלא תִּתְהִי,
זֶה הַמהַר שֶלָךְ, אִשָה צְעִרָה, זֶה הַמהַר.

* * *
שָעוֹת קְטָנוֹת שֶל הַנָאָה צְרוּפָה
חָלְפוּ וְהִתְחָלְפוּ בִּשְעַת הָאֶפֶס.
אֶפְשָר, נִרְאָה לִי, לְהַתְחִיל בַּטֶכֶּס
הָהִתְנָכְּרוּת, מָאוּס לָעֲיָפָה.

אֶבְדוּק אֶת מִדוֹתַי, אֵיפָה אֵיפָה:
בַּזּאת סִיפּוּר הֵרְחָבְתִּי עַד לְאֶפּוֹס,
בַּזּאת מָשִיתִי רוּחַ מֵהַסֶקְס
הָאָז מָתוֹק, כְּמֶתֶק הַסְּיָפָה...

אֶבְנֶה לִי אֶת עָצְמִי – וְטִיט מִנָיִן?
מִי שֶמִלָא לִי אֶת הָראש הָזֶה,
רוֹקֵן לִי בִּתְמוּרָה אֶת הֶחָזֶה.

גֶאֶה בִּבְרִיאָתִי כְּיֵש מֵאַיִן,
בָּרֶגַע בּוֹ הֵבִין שֶמִתְבָּזֶה,
אָהֲבָתוֹ חָלְפָה כְּהֶרֶף זַיִן.

* * *
לא הָפַכְתָּ אוֹתִי מְאֻשֶרֶת כִּי אִם אֻמְלָלָה,
עַל מָה? מָה עָשִיתִי לְךָ? עַל מָה הַקְלָלָה?
הָיִיתִי תָמִיד צָיְתָנִית וּכְנוּעָה לְפָנֶיךָ, -
אוּלָי צָיְתָנִית מִדַּי? שְאֶלָה בְּטֵלָה.

אָז לא מָנַעתָּ מִמֶנִי לַחְזוֹר בִּתְשוּבָה,
לְהֲפְסִיק לֶאֱכוֹל אֶצְלְךָ (הֶעָרָה חָשוּבָה),
לְהִתְאַהֵב בַּתָלְמִיד הַיָפְיוּף הַגָרוּעַ, -
זֶה לא מָה שֶאִחָלְתָּ לַתַּלְמִידָה הַטוֹבָה!

גָּם אִכְזַבְתִּי אוֹתְךָ כִּי הִפְסַקְתִּי לִכְתוֹב בְּרוּסִית
וּבַיוֹם בָּהִיר סֵרַבְתִּי לִשְתוֹת כּוֹסִית
כִּי הָרִיתִי לַזָר. וְהוֹסְפְתִּי עוֹד חֶטא עַל הַפֶּשַע -
בָּרַחְתִּי כְּאִילוּ הִקְשַבְתִי לְקוֹל הַמֵסִית.

וְהִנֶנִי פּה, גְרוּשָה מְכֻבֶּדֶת, אֵם,
לִקְרַאת PhD, מְקַבֶּלֶת שָכָר הוֹלֵם,
יְדוּעָה בְּאוֹפֶן רָחָב בְּחָבְרָה מְצֻמְצֶמֶת,
מַזְכִּירָה אוֹתְךָ כָּל פַעַם שֶלֵב פּוֹעֵם.

וּפְתְאוֹם בָּא לְךָ עַלָי, וְהַכָּל קוֹרֵס.
מִמָה וּלְאָן אֶבְרַח? וְאֵיך אֶפַלֵס
עֶשְתוֹנוֹת שֶמְאָז סוֹבְבִים רָק דָבָר אוֹ שְנַיִים?
זֶה יוֹצֵר שִירָה, אֲבָל אֶת הָחַיִים הוֹרֵס.

הָפַכְתָּ אוֹתִּי, הַגְּבִירָה, גָאֲוַת הַכְּפָר,
לִנְקֵבָה פְּשוּטָה הַרוֹעֶדֶת לִקְרַאת זָכָר,
וְעָזַבְתָּ אוֹתִּי לְהִתְבָּשֵל בַּשָמַיִים
לְבָדִי. לא יְאֻמַן כִּי לא יְסֻפַּר.

טריולט

הָאָהֲבָה אֵינָה יוֹדַעַת גְּבוּל,
הַכָּל הוֹלֵךְ – זָקֵן, שָמֵן, קִרֵחַ,
אֶחָד שֶרָק בְּקוֹשִי מִתְפָּכֵּחַ
כְּשֶאָהֲבָה אֵינָה יוֹדַעַת גְּבוּל.
עַל פּוֹץ עַל סוּס לָבָן, פּוּחְלָץ אָכוּל
הָעָש, תּוֹדָה לַאֵל, לא אֶתְמַקֵחַ,
כִּי אָהֲבָה שֶלא יוֹדַעַת גְּבּול
נִתְנָה כְּבָר לְאָחֵר – זָקֵן, קִרֵחַ...

* * *
לְאָט, יָלְדָּה, אַל קוֹל, אַל הֶגֶה!...
...גָּם אַתְ, יַלְדָּה, עֵינֵךְ דּוֹעֶכֶת.
חיים לנסקי

לְאָט, יָלְדָה, אֲתְ לא תִינקֶת,
אִם בַּת קָרוֹב לְאָרְבַּעִים.
בַּדֶּרֶךְ לְהַבְקִיעַ שקֶת
חִשְבִי לְמָה זֶה עוֹד מַתְאִים.

אִם לא לְסְתָם תִיקוּן בְּפֵרֶץ,
סוּג שֶל בִּידוּר בִּלְתִי חוֹדֵר,
לְתַחֲנָה בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ
אוֹ כָּל דָּבָר הָגוּן אָחֵר.

בַּשְּבִיל שֶמִאֵיבָר לַעֵבֶר,
בְּחוֹם וֲקוֹר הָעֲרָבָה,
תִּרְצִי לִסְחוֹב עוֹד שוֹד וָשֶבֶר
מִלְבָד שִבְרֵי הָאֲהֲבָה?

אֲכֵן שַבָעת מִזֶה הַנֶגַע,
נִפְגָעת מֵאָהֲבַת הָעָד,
אֲבָל אִם תִּתְרָפְּקִי לְרֶגַע,
תֲּמְשִיכִי עוֹד יוֹתֶר לְבָד.

אוּלַי עִזְבִי – תֲנְמִיכִי דפֶק
וְלַחַץ דָּם, וְכָל שֶכֵן
בִּתְנָאי שֶיְרָאֶה בַּאוֹפֶק
זָכָר – יָדִיד, תַלְמִיד, שָכֵן.

אִינִי רוֹצָה לְרְאוֹת, הוֹ, תְּנוּ לִי
חָמֵש דָּקוֹת שֶל עִיוָרוֹן.
נַכְּחִידָה – חָבֵרַי, עִזְרוּ לִי –
אֶת צְבִי הַסוּס הַאָחֲרוֹן.

אֲבָל רָאִיתְ – וְאַל תַּכְּחִישִי –
שֵנְבּוּב וּלְצִדוֹ עוּגָב.
גָּם אִם תִרְצִי – לא תַחֲרִישִי,
עֵינֵךְ דוֹעֶכֶת בִּלְעַדָיו.

* * *
...הִי, חָכָם בַּלָילָה וְטִפֵּש בַּיוֹם!
חיים לנסקי

בַּשִיר הַבּקֶר שֶנִכְתַב בַּלָיְלָה
הַטַּעַם תָּם, הָרֵיחַ הִתְנָדֵף –
יָשַנְתִי עָלֵיהֶם, רוֹקָנְתִּי פָּיְלָה,
מוּזָר בְּדִיעָבָד לְהִסָחֵף.

אֱבָל בָּראש נוֹתְרוּ, כְּמוֹ מהַסֶּרֶט,
תְּמוּנוֹת וְטֶכְּסְט, מִלִים מְטֻרָפוֹת.
אַל תִּמְחְקִי חִיוּךְ כְּשֶאֱתְ נִזְכֶּרֶת –
דָּבָר חָכָם לִהְיוֹת טִפְּשָה כָּזאת.

* * *
הוּא יָבוֹא הַיוֹם. זֶה חֵשֶק, לא אָהֲבָה,
טִיפּוּל בְּפִצְעֵי הַלֵב וּפִצְעֵי הָאוֹר.
femina cupida בְּתוֹכִי, שאלאבה שְלֵוָה
בּוֹדֶקֶת כָּמָה הוּא אְנוֹשִי וְכָמָה נָאוֹר.

סָךְ הַכָּל הַבִּלוּי הַזֶה אֵינוֹ בִּלְתִי נָעִים,
יִּתָכֵן שֶאֲכֵן אֶרַגָע, אֶשְקַע עִם הַזְּמָן.
וּבֵינְתַיִם זֶה טוֹב – לְבַלוֹת, לְפַזֵר נִיצוֹצִים,
לְהַבִּיט בַּתִּקְרָה וְלַחְשוֹב עֵל אָפְגָהנִיסְטָאן.

* * *
אָמַרְתִי: רֵיחַ תַּלְתַלך
בִּלְבֵּל אֶצְלִי דַּרְכֵּי עוֹלָם...
חאפיז

לא עוֹד אֲשִיר נִיחוֹחַ הַתָּלתָל,
אֵת רֵיחַ הַסִיגָרִיוֹת הַדָּק,
לא עוֹד... אֲבָל דָּבָר לא מְבֻטָל -
הַכָּל בסדר, זָר וּמְבֻרְדָק.

אֵינִי אוֹהֶבֶת עוֹד. רִגְשִי חוֹרֵק,
חָזִי חָלוּל מִזּוֹ הַלָהֲבָה...
כֵּיְוָן שֶלא יָאֶה לִי לְפַבְּרֵק,
בֵּינְתַיִם אֶתְאָמֵן בְּתַאֲוָה.

הֲרֵי עֵדֵיִן רֵיחַ הַזֵּעָה
מתָלְתָלִים שֶלא עוֹטְרִים רָקוֹת
גוֹרֵם לִי כִּמְעָט לְהַזָיָה
וְאֵין לִי רְשוּת מִמֵנָה לְהַרְפּוֹת.
17.01.2006

* * *
קֶסֶם לִי קָסְמָה הַלַעֲנָה...
חיים לנסקי

זִכְרוֹנוֹת הַבּוֹקֶר הַמְטֻרָף
מִתְפַּתְלִים בֵּין עִנְיָניֵ דְיוֹמָא
כְּעָשָן בֵּין הָעֵצִים נִדָּף,
מְמַלֶא הַיַעַר בְּאָרוֹמָה.

טְעֲמֵי הָחֵטְא – מָתוֹק, חָרִיף,
קוּגְל יְרוּשָלְמִי, בְּחַיֵיךָ,
רָק שֶלא מַשְבִּיעַ, כְּמוֹ חָטִיף
הֶחָטוּף מֵאֶשֶת נְעוּרֶיךָ.

לא אָשְתוֹק, אַךְ אֵין לִי כָּל תְּלוּנָה
וּבִכְלָל אֵינֶנִי מְרָחֶפֶת,
כִּי אֶצְלִי תָּמִיד הַלַעֲנָה
קְצָת בִּנְהָר הַלֵתֵי מִשְתָקֶפֶת.