Ишшо от нашей сукке вашим суккам
Sep. 22nd, 2010 01:26 pm![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}
shenbuvНесколько текстов про Суккот от Ильи Дворкина
Рабби Нахман из Чигирина. Иштапхут а-нефеш. (Излияние души). Фрагмент из восьмого речения.
… И в суккот занимаются этим [превращают Тору в молитву], и поэтому приходят в сукку, как было сказано выше. Ибо исправление сорока девяти дней счета [омера], посредством которого в пятидесятый день, т.е. в Шавуот была получена Тора, впоследствии было испорчено грехом золотого тельца. Тогда вернулось действие запятнаности змея, которое прекратилось после дарования Торы. Поэтому каждый год мы занимаемся исправлением греха первого человека, и это исправление осуществляется в Йом Кипур, когда завершились последние сорок дней и тогда раскрылось исправление тринадцати качеств милосердия, которые продолжают тринадцать принципов, которыми истолковывается Тора, а это и есть аспект делания из Торы молитвы. По этой причине после Йом Кипура семь дней устраивают [праздник] Суккот, приходят в сукку семь пастырей, и этим продолжают исправление семи недель сфират а-омера. А после этого [празднуется] Шмини ацерет (восьмой завершающий) и [этот день] соответствует Шавуоту, который тоже называется Ацерет. И тогда завершают [чтение] Торы и тем самым завершают исправление, начатое в Рош а-Шана. И все это для того, чтобы завершить и осуществить принцип превращения Торы в молитву.
Еще всякое на иврите:
Рабби Нахман из Чигирина. Иштапхут а-нефеш. (Излияние души). Фрагмент из восьмого речения.
… И в суккот занимаются этим [превращают Тору в молитву], и поэтому приходят в сукку, как было сказано выше. Ибо исправление сорока девяти дней счета [омера], посредством которого в пятидесятый день, т.е. в Шавуот была получена Тора, впоследствии было испорчено грехом золотого тельца. Тогда вернулось действие запятнаности змея, которое прекратилось после дарования Торы. Поэтому каждый год мы занимаемся исправлением греха первого человека, и это исправление осуществляется в Йом Кипур, когда завершились последние сорок дней и тогда раскрылось исправление тринадцати качеств милосердия, которые продолжают тринадцать принципов, которыми истолковывается Тора, а это и есть аспект делания из Торы молитвы. По этой причине после Йом Кипура семь дней устраивают [праздник] Суккот, приходят в сукку семь пастырей, и этим продолжают исправление семи недель сфират а-омера. А после этого [празднуется] Шмини ацерет (восьмой завершающий) и [этот день] соответствует Шавуоту, который тоже называется Ацерет. И тогда завершают [чтение] Торы и тем самым завершают исправление, начатое в Рош а-Шана. И все это для того, чтобы завершить и осуществить принцип превращения Торы в молитву.
Еще всякое на иврите:
ספר ויקרא פרק כג
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': (לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כב/ב - כד/ב
משנה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב שתים באילן ואחת בידי אדם או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין לה ביום טוב שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביום טוב | כג/א | זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב: גמרא מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה למחר נשבה רוח ועקרתה אמר לו רבן גמליאל עקיבא היכן סוכתך אמר אביי דכולי עלמא היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא כלום היא יכולה לעמוד בשאינה מצויה דיבשה כולי עלמא לא פליגי דכשרה כי פליגי בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד (ברוח שאינה מצויה דיבשה) [ברוח מצויה דים] רבן גמליאל סבר סוכה דירת קבע בעינן וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים לא כלום היא רבי עקיבא סבר סוכה דירת עראי בעינן וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה: או על גבי גמל כו': מתניתין מני רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו על גבי בהמה רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא חג הסכת תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה ורבי מאיר הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה עשאה לבהמה דופן לסוכה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר שהיה רבי מאיר אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסין לביראות ולא גולל לקבר משום רבי יוסי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי נשים מאי טעמא דרבי מאיר אביי אמר שמא תמות רבי זירא אמר שמא תברח בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי דאי נמי מיית יש בנבלתו עשרה כי פליגי בפיל שאינו קשור למאן דאמר שמא תמות לא חיישינן למאן דאמר גזרה שמא תברח חיישינן למאן דאמר גזרה שמא תמות ניחוש שמא תברח אלא בפיל שאינו קשור כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בבהמה קשורה למאן דאמר גזרה שמא תמות חיישינן למאן דאמר גזרה שמא תברח לא חיישינן ולמאן דאמר גזרה שמא תברח ניחוש שמא תמות מיתה לא שכיחא והאיכא רווחא דביני ביני דעביד ליה בהוצא ודפנא ודלמא רבעה דמתיחה באשלי מלעיל ולמאן דאמר גזרה שמא תמות נמי הא מתיחה באשלי מלעיל זמנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך | כג/ב | וכיון דמייתא כווצא ולאו אדעתיה ומי אמר אביי רבי מאיר חייש למיתה ורבי יהודה לא חייש והתנן בת ישראל שנשאת לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינן עלה הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואמר אביי לא קשיא הא רבי מאיר דלא חייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר | כד/א | רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין איפוך רבי מאיר חייש למיתה ורבי יהודה לא חייש למיתה דתניא עשאה לבהמה דופן לסוכה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר אמר לך רבי מאיר מיתה שכיחא בקיעת הנוד לא שכיחא אפשר דמסר ליה לשומר קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה טעמא דרבי יהודה לאו משום דחייש לבקיעת נוד אלא משום דלית ליה ברירה ולא חייש רבי יהודה לבקיעת נוד והא מדקתני סיפא אמרו לו לרבי מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע ואמר להו לכשיבקע מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת הנוד התם רבי יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר לדידי לית לי ברירה אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד אמר ליה לכשיבקע ולא חייש רבי יהודה למיתה והא תנן רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו הא איתמר עלה אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעלה עשו בכפרה בין למאן דאמר שמא תמות בין למאן דאמר שמא תברח מדאורייתא מחיצה מעליא היא ורבנן הוא דגזרו בה אלא מעתה לרבי מאיר תטמא משום גולל אלמה תנן רבי יהודה מטמא משום גולל ורבי מאיר מטהר אלא אמר רב אחא בר יעקב קסבר רבי מאיר כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה איכא דאמרי אמר רב אחא בר יעקב קסבר רבי מאיר כל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה מאי בינייהו איכא בינייהו דאוקמה בנוד תפוח למאן דאמר מחיצה עומדת ברוח אינה מחיצה הרי עומדת ברוח למאן דאמר אינה עשויה בידי אדם | כד/ב | הרי עשויה בידי אדם:
מדרש רבה קהלת פרשה יא פסקה ב
(א) ב תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי שבת המד"א (מלכים א' י"ח) ויהי בשביעית ביום השבת וגם לשמונה אלו ח' ימי המילה דכתיב (שם) וישם פניו בין ברכיו וגו' ולמה בין ברכיו אלא אמר לפני הקב"ה רבש"ע אפי' אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות הללו שבת ומילה כדאי שתרחם עליהם רבי יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הפסח וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג ומניין לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים ת"ל גם וגם ריבויין ר' עזריה אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה דכתיב (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו' מול את בני ישראל שנית מכלל שמלן בראשונה ויעש לו יהושע שעשו אותה גבעה בערלות ר' נחמיה פתר קרייא בנשיאים תן חלק לשבעה דכתיב (במדבר ז') ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגם לשמונה דכתיב (שם) ביום השמיני נשיא לבני מנשה ר' יהודה פתר קרייא במלואים תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים שנאמר (ויקרא ח') כי שבעת ימים ימלא את ידכם וגם לשמונה דכתיב (שם ט') ויהי ביום השמיני ר' הונא אמר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הנדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה שנאמר (שם י"ב) וביום השמיני ימול ר' לוי אמר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הסוכה וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום שמיני עצרת ר' אלעזר בר' שמעון איתשיש ואיתגליאת אדרעיה חמיתיה איתתיה וחייכת ובכית ואמרת טובוי מה הוה חלקי בהדין עלמא טובוי דאידבקת להדין גופא צדיקא ובכית ואמרת ווי דהדין גופא צדיקא לאדמה וכד הוה מידמך אמר לה אנא מידמיך ברם רמה לית ליה משליט בי אלא תולעתא דעתידא נקרא אחורי אודני דחד זמן הוינא עליל ושמעית קליה דחד בר נש מחרף והות ספיקא בידי למיעבד ביה דינא ולא עבדית וכיון דדמך אתיהב בהדא גוש חלב והוה ר' שמעון מיתגלי על מרונאי ואמר לון חד עין דימין דהות לי ולית אתון יהביה יתיה גבי והוון מרונאי אזלון בעיין מייתוניה וגוש חלב אנפקון בתריה בחוטרי ובמורניתא חד זמן קרב צומא רבה אמרין הא ענתא מייתין יתיה עד דאינון בקיין אזלון בעיין מיתוניה ונפקין תריין חיוואן דנור שרן מהלכין קדמיהון אמרון ההוא שעתא דאנן מייתין וכיון דמטון למערתא קמון לון תריין חיון ליסטר אמרון מאן עליל מייתי ליה אמרה אנא עללה ומייתי ליה דאית לי סימן ביה עללת לאייתיה ואשכח ההוא תולעתא יתיבא ונקרה אחורי אודניה בעית מרים יתיה שמעת ברת קלה אמרת שבקו למרי חובא דיגבי חוביה אייתוניה ויהבוניה גבי אבוי מן ההוא שעתא לא איתגלי ר"ש על מרונאי ר' אלעזר בר' שמעון כשהיה נכנס לבית הועד היו פניו של רבי מקדירות והוה אבוי אמר ליה ברי יאות זה ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל מן דדמך שלח תבע באיתתיה שלחת ואמרת ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול אמר לה ומה עבד דאנא לא עביד דכוותיה אמרה ליה כד יתיב מלעי באורייתא הוה לעי כל צרכיה והוה אמר דכל יסוריהון דישראל ייתון עלי והיינון אתיין וכד הות ענתה דמלעי הוה אמר כל חד וחד ייזל ליה לאתריה אמר לה אוף אנא עביד כן קרא לון דייתון ואתון בעא דיזלון ולא אזלון ואית דאמרי תלת עשר שנין דיומין עביד חשש שיניה שלח ואמר לה אמרה ליה שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת:
ילקוט שמעוני דברים - פרק טז - רמז תתקו
חג הסכות תעשה לך, תעשה ולא מן העשוי, מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה, ואם היה הסכך הרבה מהם או שקצצן כשרה. היכי דמי אילימא דלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דהוי מחובר, אלא לאו דקצצן, ש"מ דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, הכא במאי עסקינן דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשיה דידהו. העושה סוכתו על גבי בהמה ורבי מאיר מכשיר, ור' יהודה פוסל. מאי טעמא דרבי יהודה א"ק חג הסכות תעשה לך שבעת ימם, דחזיא לשבעת ימים שמה סוכה, דלא חזיא לשבעה לא שמה סוכה. (ורבנן) [ור' מאיר] מדאורייתא מיהו חזיא ורבנן הוא דגזרו בה. תניא ר' אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד, וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד, ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה [בחולו של מועד], מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, עשה סוכה [הראויה] לשבעה. ורבנן (מאי) [הכי] קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. תניא רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום טוב ראשון דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לכם משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסכות תעשה לך לך משלך. וחכמים אומרים אף על פי שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ורבנן האי לך מאי עבדי ליה, ההוא מיבעי ליה להוציא את הגזולה, אבל שאולה כתיב כל האזרח בישראל. ור' אליעזר האי כל האזרח מאי עביד ליה, מבעי ליה לגר שנתגייר בנתים וקטן שנתגדל בנתיים. ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחולו של מועד לא אצטריך קרא. חג הסכות תעשה לך שבעת ימים להדיוט ומנין אף לגבוה, תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה', א"כ למה נאמר תעשה, כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה אני עליך כאלו לגבוה אתה עושה. שבעת ימים, ר' שמעון אומר פסח וחג שאין עונת מלאכה זה שבעה וזה שמנה, עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד, מלמד שחס הכתוב על ישראל. באספך מגרנך ומיקבך זה הכלל כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו.. מנא הני מילי אמר קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואימא גורן גורן עצמו, יקב יקב עצמו, יקב כתיב ואי אפשר לסכך בו. ואימא יין קדוש הבא משניר שהוא דומה לעגולי דבילה מגרנך ולא גורן עצמו, מיקבך ולא יקב עצמו. רב חסדא אמר מהכא צאו ההר וה ביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו' ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב, היינו הדס היינו עץ אבות, הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב:
ספר השתפכות הנפש מאמרים אות - ו
וזה בחינת סוכה כי סוכה הוא בחינת להקים סוכת דוד הנופלת ולזכות לסוכת שלם. ועקר סוכת דוד הנופלת הוא בחינת התפלה שנפלה בעוונותינו הרבים, כי כל עסק דוד המלך, עליו השלום, היה תפלה כמו שכתוב:
"ואני תפלה", הינו להקים את התפלה מנפילתה. כי עכשו התפלה היא בחינת: "כרום זולות לבני אדם" 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם ומאי ניהו? תפלה' (הינו בחינת אלו התפלות העושים מהתורות שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה, כמבאר שם בלקוטי תנינא סימן כ"ה) ובני אדם מזלזלים בהם, ועל כן התפלה הוא עכשו בחינת סוכת דוד הנופלת ובסוכות עוסקים להקימה וזה בחינת שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על מצות סוכה, צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, זה בחינת אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה, זה שיודע לחדש בה דבר, וזה זוכין דיקא כשעושין מתורות תפלות שאז זוכין בודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם (ועין במכתבי מורנו הרב רבי נתן, זכר צדיק לברכה, שנת תקצ"ה ראש חדש חשון שזה בחינת סוכה חדשה, שצריכה הסוכה להיות חדשה דוקא, כי סוכה ישנה יש פוסלים וזה בחינת תפלה חדשה עין שם):
וזה בחינת סוכת שלם, הינו לעשות שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה שהם בחינת זעיר אנפין ומלכות ששם עקר היחוד והשלום ושם בסוכה נכנסים כל השבעה רועים מאברהם עד דוד הכל בשביל בחינה זאת, כי ההתחלה מתפלה והסוף הוא תפלה, כי עבודת האבות התחילה מתפלה כי עדין לא היו שום תורה ועל כן אברהם תקן שחרית וכו', אבל עדין לא היה בתכלית השלמות מחמת שעדין לא נתנה תורה לעשות ממנה תפלה. ומשה ואהרן הם התורה ויוסף הוא המביא את התורה לבחינת דוד לעשות ממנה תפלה להוליד מעשים טובים, כי יוסף הוא בחינת הצדיק יסוד עולם בחינת צדיק ח"י עלמין ח"י ברכאין דצלותא שהוא הבחינה המחבר שניהם משה ודוד תורה ותפלה לעשות מהתורה תפלה ועל כן משה יוסף דוד בגימטריא תפלה כי דיקא שלשתם הם בחינת שלמות התפלה:
כי עקר שלמות התפלה בתכלית הוא כשעושין מתורה תפלה שזה נעשה על ידי שלשת הצדיקים האלה כנ"ל, ועל כן נסתלקו שלשתם בשעת תכלית שלמות עלית התפלה שהיא בשבת במנחה בעת רעוא דרעוין בבחינת:
"ואני תפלתי לך ה' עת רצון" שאומרים אז וזהו: "ענני באמת ישעך" אמת, זה בחינת התורה בחינת תורת אמת, הינו על ידי האמת שאזכה לעשות מתורה תפלה, על ידי זה בודאי תענני ויהי לי לישועה וזהו עזי וזמרת יה. עזי זה בחינת התורה בחינת ה' עז לעמו יתן וזמרת יה זה בחינת תפלה, הינו כשאזכה לדבר תורה ותפלה, דהינו לעשות מהתורה תפלה אז בודאי ויהי לי לישועה.
ועל כן כל אלה השבעה רועים שהם בחינת שלמות התפלה נכנסים בסוכה כי בסוכות עוסקים בזה כנ"ל:
וגם אלו השבעה רועים הנ"ל הם שרש השנים עשר שבטי יה, כי השנים עשר שבטים הם בחינת שנים עשר גבולי אלכסון בחינת שתים עשרה פשוטות הנמשכין משבע כפולות מבחינת שבעה ימי הבנין כידוע, ועל כן יש בשמות השנים עשר שבטים ארבעים ותשע אותיות שבע פעמים שבע, כי שרשם בחינת שבעה רועים. וארבעים ותשע אותיות השבטים הם בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה שהם בחינת תהלים שהוא בחינת שעושין מתורות תפלות כנ"ל:
ובסוכות עוסקין בזה ועל כן נכנסים לסוכה כנ"ל, כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה שעל ידי זה קבלו התורה ביום החמשים בשבועות נפגם אחר כך על ידי חטא העגל ואז חזר ונמשך זוהמת הנחש שנפסקה במתן תורה ועתה בכל שנה ושנה עוסקין לתקן התקון של חטא אדם הראשון והתקון נשלם ביום כפורים שאז הוא גמר מן ארבעים ימים האחרונים שנתגלה אז התקון של שלש עשרה מדות של רחמים שנמשכו משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שהוא בחינת לעשות מתורות תפלות כנ"ל, ועל כן אחר יום כפורים עושים שבעת ימי הסוכות ונכנסים בהסוכה השבעה רועים ובזה ממשיכין מחדש התקון של שבע שבתות של ספירת העמר,ואחר כך הוא שמיני עצרת שהוא כנגד שבועות שנקרא גם כן עצרת ואז מסימים גם כן התורה ונגמר אז התקון שהתחלנו בו מראש השנה, שהוא לתקן ולהשלים כלל בחינת התורה והתפלה על ידי שכוללים אותם יחד ועושים מתורות תפלות כנ"ל וטוב אחרית דבר מראשיתו, כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה שנגמר בשבועות נפגם כנ"ל מחמת שלא קבלנו אז רק התורה ולא נתגלה עדין התקון של שלש עשרה מדות של רחמים שהוא בחינת לעשות מתורות תפלות כנ"ל, אבל מראש השנה ויום כפור עד עתה עוסקים לעשות מתורות תפלות וזה עקר התקון כנ"ל. וזה גם כן הבחינה שהסוכה צריכה שתהיה 'צלתה מרובה מחמתה'. כי חמה הוא בחינת התורה וצל הוא בחינת התפלה והסוכה מערבת מחמה וצל, הינו מתורה ותפלה אבל הצל צריך שיהיה מרובה כי העקר היא התפלה שמתפללים על קיום התורה ותפלה כזאת הוא בחינת מעשה בחינת קיום התורה ממש, על כן העקר כי צריך שיהיה מעשיו מרובין מחכמתו שזה בחינת צלתה מרובה מחמתה כנ"ל:
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': (לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כב/ב - כד/ב
משנה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב שתים באילן ואחת בידי אדם או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין לה ביום טוב שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביום טוב | כג/א | זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב: גמרא מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה למחר נשבה רוח ועקרתה אמר לו רבן גמליאל עקיבא היכן סוכתך אמר אביי דכולי עלמא היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא כלום היא יכולה לעמוד בשאינה מצויה דיבשה כולי עלמא לא פליגי דכשרה כי פליגי בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד (ברוח שאינה מצויה דיבשה) [ברוח מצויה דים] רבן גמליאל סבר סוכה דירת קבע בעינן וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים לא כלום היא רבי עקיבא סבר סוכה דירת עראי בעינן וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה: או על גבי גמל כו': מתניתין מני רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו על גבי בהמה רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא חג הסכת תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה ורבי מאיר הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה עשאה לבהמה דופן לסוכה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר שהיה רבי מאיר אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסין לביראות ולא גולל לקבר משום רבי יוסי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי נשים מאי טעמא דרבי מאיר אביי אמר שמא תמות רבי זירא אמר שמא תברח בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי דאי נמי מיית יש בנבלתו עשרה כי פליגי בפיל שאינו קשור למאן דאמר שמא תמות לא חיישינן למאן דאמר גזרה שמא תברח חיישינן למאן דאמר גזרה שמא תמות ניחוש שמא תברח אלא בפיל שאינו קשור כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בבהמה קשורה למאן דאמר גזרה שמא תמות חיישינן למאן דאמר גזרה שמא תברח לא חיישינן ולמאן דאמר גזרה שמא תברח ניחוש שמא תמות מיתה לא שכיחא והאיכא רווחא דביני ביני דעביד ליה בהוצא ודפנא ודלמא רבעה דמתיחה באשלי מלעיל ולמאן דאמר גזרה שמא תמות נמי הא מתיחה באשלי מלעיל זמנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך | כג/ב | וכיון דמייתא כווצא ולאו אדעתיה ומי אמר אביי רבי מאיר חייש למיתה ורבי יהודה לא חייש והתנן בת ישראל שנשאת לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינן עלה הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואמר אביי לא קשיא הא רבי מאיר דלא חייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר | כד/א | רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין איפוך רבי מאיר חייש למיתה ורבי יהודה לא חייש למיתה דתניא עשאה לבהמה דופן לסוכה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר אמר לך רבי מאיר מיתה שכיחא בקיעת הנוד לא שכיחא אפשר דמסר ליה לשומר קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה טעמא דרבי יהודה לאו משום דחייש לבקיעת נוד אלא משום דלית ליה ברירה ולא חייש רבי יהודה לבקיעת נוד והא מדקתני סיפא אמרו לו לרבי מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע ואמר להו לכשיבקע מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת הנוד התם רבי יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר לדידי לית לי ברירה אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד אמר ליה לכשיבקע ולא חייש רבי יהודה למיתה והא תנן רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו הא איתמר עלה אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעלה עשו בכפרה בין למאן דאמר שמא תמות בין למאן דאמר שמא תברח מדאורייתא מחיצה מעליא היא ורבנן הוא דגזרו בה אלא מעתה לרבי מאיר תטמא משום גולל אלמה תנן רבי יהודה מטמא משום גולל ורבי מאיר מטהר אלא אמר רב אחא בר יעקב קסבר רבי מאיר כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה איכא דאמרי אמר רב אחא בר יעקב קסבר רבי מאיר כל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה מאי בינייהו איכא בינייהו דאוקמה בנוד תפוח למאן דאמר מחיצה עומדת ברוח אינה מחיצה הרי עומדת ברוח למאן דאמר אינה עשויה בידי אדם | כד/ב | הרי עשויה בידי אדם:
מדרש רבה קהלת פרשה יא פסקה ב
(א) ב תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי שבת המד"א (מלכים א' י"ח) ויהי בשביעית ביום השבת וגם לשמונה אלו ח' ימי המילה דכתיב (שם) וישם פניו בין ברכיו וגו' ולמה בין ברכיו אלא אמר לפני הקב"ה רבש"ע אפי' אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות הללו שבת ומילה כדאי שתרחם עליהם רבי יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הפסח וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג ומניין לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים ת"ל גם וגם ריבויין ר' עזריה אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה דכתיב (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו' מול את בני ישראל שנית מכלל שמלן בראשונה ויעש לו יהושע שעשו אותה גבעה בערלות ר' נחמיה פתר קרייא בנשיאים תן חלק לשבעה דכתיב (במדבר ז') ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגם לשמונה דכתיב (שם) ביום השמיני נשיא לבני מנשה ר' יהודה פתר קרייא במלואים תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים שנאמר (ויקרא ח') כי שבעת ימים ימלא את ידכם וגם לשמונה דכתיב (שם ט') ויהי ביום השמיני ר' הונא אמר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הנדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה שנאמר (שם י"ב) וביום השמיני ימול ר' לוי אמר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הסוכה וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום שמיני עצרת ר' אלעזר בר' שמעון איתשיש ואיתגליאת אדרעיה חמיתיה איתתיה וחייכת ובכית ואמרת טובוי מה הוה חלקי בהדין עלמא טובוי דאידבקת להדין גופא צדיקא ובכית ואמרת ווי דהדין גופא צדיקא לאדמה וכד הוה מידמך אמר לה אנא מידמיך ברם רמה לית ליה משליט בי אלא תולעתא דעתידא נקרא אחורי אודני דחד זמן הוינא עליל ושמעית קליה דחד בר נש מחרף והות ספיקא בידי למיעבד ביה דינא ולא עבדית וכיון דדמך אתיהב בהדא גוש חלב והוה ר' שמעון מיתגלי על מרונאי ואמר לון חד עין דימין דהות לי ולית אתון יהביה יתיה גבי והוון מרונאי אזלון בעיין מייתוניה וגוש חלב אנפקון בתריה בחוטרי ובמורניתא חד זמן קרב צומא רבה אמרין הא ענתא מייתין יתיה עד דאינון בקיין אזלון בעיין מיתוניה ונפקין תריין חיוואן דנור שרן מהלכין קדמיהון אמרון ההוא שעתא דאנן מייתין וכיון דמטון למערתא קמון לון תריין חיון ליסטר אמרון מאן עליל מייתי ליה אמרה אנא עללה ומייתי ליה דאית לי סימן ביה עללת לאייתיה ואשכח ההוא תולעתא יתיבא ונקרה אחורי אודניה בעית מרים יתיה שמעת ברת קלה אמרת שבקו למרי חובא דיגבי חוביה אייתוניה ויהבוניה גבי אבוי מן ההוא שעתא לא איתגלי ר"ש על מרונאי ר' אלעזר בר' שמעון כשהיה נכנס לבית הועד היו פניו של רבי מקדירות והוה אבוי אמר ליה ברי יאות זה ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל מן דדמך שלח תבע באיתתיה שלחת ואמרת ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול אמר לה ומה עבד דאנא לא עביד דכוותיה אמרה ליה כד יתיב מלעי באורייתא הוה לעי כל צרכיה והוה אמר דכל יסוריהון דישראל ייתון עלי והיינון אתיין וכד הות ענתה דמלעי הוה אמר כל חד וחד ייזל ליה לאתריה אמר לה אוף אנא עביד כן קרא לון דייתון ואתון בעא דיזלון ולא אזלון ואית דאמרי תלת עשר שנין דיומין עביד חשש שיניה שלח ואמר לה אמרה ליה שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת:
ילקוט שמעוני דברים - פרק טז - רמז תתקו
חג הסכות תעשה לך, תעשה ולא מן העשוי, מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה, ואם היה הסכך הרבה מהם או שקצצן כשרה. היכי דמי אילימא דלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דהוי מחובר, אלא לאו דקצצן, ש"מ דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, הכא במאי עסקינן דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשיה דידהו. העושה סוכתו על גבי בהמה ורבי מאיר מכשיר, ור' יהודה פוסל. מאי טעמא דרבי יהודה א"ק חג הסכות תעשה לך שבעת ימם, דחזיא לשבעת ימים שמה סוכה, דלא חזיא לשבעה לא שמה סוכה. (ורבנן) [ור' מאיר] מדאורייתא מיהו חזיא ורבנן הוא דגזרו בה. תניא ר' אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד, וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד, ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה [בחולו של מועד], מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, עשה סוכה [הראויה] לשבעה. ורבנן (מאי) [הכי] קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. תניא רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום טוב ראשון דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לכם משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסכות תעשה לך לך משלך. וחכמים אומרים אף על פי שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ורבנן האי לך מאי עבדי ליה, ההוא מיבעי ליה להוציא את הגזולה, אבל שאולה כתיב כל האזרח בישראל. ור' אליעזר האי כל האזרח מאי עביד ליה, מבעי ליה לגר שנתגייר בנתים וקטן שנתגדל בנתיים. ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחולו של מועד לא אצטריך קרא. חג הסכות תעשה לך שבעת ימים להדיוט ומנין אף לגבוה, תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה', א"כ למה נאמר תעשה, כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה אני עליך כאלו לגבוה אתה עושה. שבעת ימים, ר' שמעון אומר פסח וחג שאין עונת מלאכה זה שבעה וזה שמנה, עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד, מלמד שחס הכתוב על ישראל. באספך מגרנך ומיקבך זה הכלל כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו.. מנא הני מילי אמר קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואימא גורן גורן עצמו, יקב יקב עצמו, יקב כתיב ואי אפשר לסכך בו. ואימא יין קדוש הבא משניר שהוא דומה לעגולי דבילה מגרנך ולא גורן עצמו, מיקבך ולא יקב עצמו. רב חסדא אמר מהכא צאו ההר וה ביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו' ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב, היינו הדס היינו עץ אבות, הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב:
ספר השתפכות הנפש מאמרים אות - ו
וזה בחינת סוכה כי סוכה הוא בחינת להקים סוכת דוד הנופלת ולזכות לסוכת שלם. ועקר סוכת דוד הנופלת הוא בחינת התפלה שנפלה בעוונותינו הרבים, כי כל עסק דוד המלך, עליו השלום, היה תפלה כמו שכתוב:
"ואני תפלה", הינו להקים את התפלה מנפילתה. כי עכשו התפלה היא בחינת: "כרום זולות לבני אדם" 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם ומאי ניהו? תפלה' (הינו בחינת אלו התפלות העושים מהתורות שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה, כמבאר שם בלקוטי תנינא סימן כ"ה) ובני אדם מזלזלים בהם, ועל כן התפלה הוא עכשו בחינת סוכת דוד הנופלת ובסוכות עוסקים להקימה וזה בחינת שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על מצות סוכה, צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, זה בחינת אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה, זה שיודע לחדש בה דבר, וזה זוכין דיקא כשעושין מתורות תפלות שאז זוכין בודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם (ועין במכתבי מורנו הרב רבי נתן, זכר צדיק לברכה, שנת תקצ"ה ראש חדש חשון שזה בחינת סוכה חדשה, שצריכה הסוכה להיות חדשה דוקא, כי סוכה ישנה יש פוסלים וזה בחינת תפלה חדשה עין שם):
וזה בחינת סוכת שלם, הינו לעשות שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה שהם בחינת זעיר אנפין ומלכות ששם עקר היחוד והשלום ושם בסוכה נכנסים כל השבעה רועים מאברהם עד דוד הכל בשביל בחינה זאת, כי ההתחלה מתפלה והסוף הוא תפלה, כי עבודת האבות התחילה מתפלה כי עדין לא היו שום תורה ועל כן אברהם תקן שחרית וכו', אבל עדין לא היה בתכלית השלמות מחמת שעדין לא נתנה תורה לעשות ממנה תפלה. ומשה ואהרן הם התורה ויוסף הוא המביא את התורה לבחינת דוד לעשות ממנה תפלה להוליד מעשים טובים, כי יוסף הוא בחינת הצדיק יסוד עולם בחינת צדיק ח"י עלמין ח"י ברכאין דצלותא שהוא הבחינה המחבר שניהם משה ודוד תורה ותפלה לעשות מהתורה תפלה ועל כן משה יוסף דוד בגימטריא תפלה כי דיקא שלשתם הם בחינת שלמות התפלה:
כי עקר שלמות התפלה בתכלית הוא כשעושין מתורה תפלה שזה נעשה על ידי שלשת הצדיקים האלה כנ"ל, ועל כן נסתלקו שלשתם בשעת תכלית שלמות עלית התפלה שהיא בשבת במנחה בעת רעוא דרעוין בבחינת:
"ואני תפלתי לך ה' עת רצון" שאומרים אז וזהו: "ענני באמת ישעך" אמת, זה בחינת התורה בחינת תורת אמת, הינו על ידי האמת שאזכה לעשות מתורה תפלה, על ידי זה בודאי תענני ויהי לי לישועה וזהו עזי וזמרת יה. עזי זה בחינת התורה בחינת ה' עז לעמו יתן וזמרת יה זה בחינת תפלה, הינו כשאזכה לדבר תורה ותפלה, דהינו לעשות מהתורה תפלה אז בודאי ויהי לי לישועה.
ועל כן כל אלה השבעה רועים שהם בחינת שלמות התפלה נכנסים בסוכה כי בסוכות עוסקים בזה כנ"ל:
וגם אלו השבעה רועים הנ"ל הם שרש השנים עשר שבטי יה, כי השנים עשר שבטים הם בחינת שנים עשר גבולי אלכסון בחינת שתים עשרה פשוטות הנמשכין משבע כפולות מבחינת שבעה ימי הבנין כידוע, ועל כן יש בשמות השנים עשר שבטים ארבעים ותשע אותיות שבע פעמים שבע, כי שרשם בחינת שבעה רועים. וארבעים ותשע אותיות השבטים הם בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה שהם בחינת תהלים שהוא בחינת שעושין מתורות תפלות כנ"ל:
ובסוכות עוסקין בזה ועל כן נכנסים לסוכה כנ"ל, כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה שעל ידי זה קבלו התורה ביום החמשים בשבועות נפגם אחר כך על ידי חטא העגל ואז חזר ונמשך זוהמת הנחש שנפסקה במתן תורה ועתה בכל שנה ושנה עוסקין לתקן התקון של חטא אדם הראשון והתקון נשלם ביום כפורים שאז הוא גמר מן ארבעים ימים האחרונים שנתגלה אז התקון של שלש עשרה מדות של רחמים שנמשכו משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שהוא בחינת לעשות מתורות תפלות כנ"ל, ועל כן אחר יום כפורים עושים שבעת ימי הסוכות ונכנסים בהסוכה השבעה רועים ובזה ממשיכין מחדש התקון של שבע שבתות של ספירת העמר,ואחר כך הוא שמיני עצרת שהוא כנגד שבועות שנקרא גם כן עצרת ואז מסימים גם כן התורה ונגמר אז התקון שהתחלנו בו מראש השנה, שהוא לתקן ולהשלים כלל בחינת התורה והתפלה על ידי שכוללים אותם יחד ועושים מתורות תפלות כנ"ל וטוב אחרית דבר מראשיתו, כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה שנגמר בשבועות נפגם כנ"ל מחמת שלא קבלנו אז רק התורה ולא נתגלה עדין התקון של שלש עשרה מדות של רחמים שהוא בחינת לעשות מתורות תפלות כנ"ל, אבל מראש השנה ויום כפור עד עתה עוסקים לעשות מתורות תפלות וזה עקר התקון כנ"ל. וזה גם כן הבחינה שהסוכה צריכה שתהיה 'צלתה מרובה מחמתה'. כי חמה הוא בחינת התורה וצל הוא בחינת התפלה והסוכה מערבת מחמה וצל, הינו מתורה ותפלה אבל הצל צריך שיהיה מרובה כי העקר היא התפלה שמתפללים על קיום התורה ותפלה כזאת הוא בחינת מעשה בחינת קיום התורה ממש, על כן העקר כי צריך שיהיה מעשיו מרובין מחכמתו שזה בחינת צלתה מרובה מחמתה כנ"ל:
